החלטה בתיק בש"פ 9220/12

           שתי בקשות ערר שנשמעו במאוחד המעלות את השאלה האם לפגיעה בזכות להיוועצות של חשוד ישנה נפקות באשר למעצרו של החשוד.

רקע והליכים קודמים

1.        שני המבקשים נעצרו ביום 18.12.12 בשעה 10:20 בחשד להתפרצות למקום מגורים, קבלת נכסים שהושגו בפשע וקשירת קשר לפשע. ביום 19.12.12 הורה בית משפט השלום (כב' השופט ש' אבינור) על הארכת מעצרם של השניים עד ליום 24.12.12 שעה 12:00. בית המשפט מצא כי קיימת תשתית ראייתית המבססת חשד סביר נגד המבקשים וכי מתקיימת עילה למעצרם. צויין כי אמנם מדובר בעבירת רכוש, אך בעבירה ברף הגבוה של עבירות רכוש, שבוצעה בצוותא חדא ובתכנון מראש, ומשכך מתגבשת עילת מעצר. בית המשפט הוסיף כי הוצגה לפניו רשימת פעולות חקירה נדרשות אשר חלקן מצדיקות את מעצר המבקשים, בפרט כאשר מדובר על חשד במעורבות של חשודים נוספים. עוד קבע בית המשפט כי הטענות שהועלו באשר לפגיעה בזכות ההיוועצות עם עורך דין, אין מקומן בשלב זה של ההליך.

2.        על החלטת בית משפט השלום הגישו המבקשים ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קאפח) דחה את הערר בקובעו כי חומר החקירה מגלה חשדות בהיקף נרחב ממה שהיה ידוע מלכתחילה. באשר לטענות הנוגעות לפגיעה בזכות ההיוועצות קבע בית המשפט כי מקומן להישמע בהליך העיקרי, ואין מקום בשלב זה לשמוע את גרסאות הצדדים באשר למה שאירע.

3.        מכאן הבקשות שבפני. הסנגורים מבקשים לראות בפגיעה בזכות ההיוועצות של חשוד עם עורך דינו פגם המצדיק שחרור ממעצר, בדומה לעצור שלא קיבל מיטה בבית המעצר, או למעצר בלתי חוקי. בעניין הפרטני טענו הסנגורים לחריגה משמעותית מהוראות החוק לעניין זכותו של חשוד להיפגש עם עורך דינו.

           מנגד טען בא-כוח המדינה כי הבקשות אינן מעלות שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערר. לטענתו בתי המשפט קמא החליטו כי בנסיבות העניין אין מקום לשחרורם של המבקשים. מבחינה עובדתית, נטען, לא היתה הפרה של זכויות המבקשים, וכך התייחסו לעניין הערכאות דלמטה.

דיון והכרעה

4.        בפתח הדברים אציין כי הבקשות מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות הנוגעת לנפקותה של פגיעה בזכות להיוועצות של חשוד עם עורך דין על מעצרו של החשוד. לפיכך ראיתי לנכון לקבל את הבקשות לרשות ערר ולדון בהן כבערר, מכוח סמכותי לפי סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

5.        על חשיבותה של זכותו של חשוד להיוועצות עם עורך דין עמד בית משפט זה בעבר לא אחת. מדובר בזכות יסוד מרכזית המעוגנת כיום בסעיף 34 לחוק המעצרים:

34. זכות העצור להיפגש עם עורך דין

(א)   עצור זכאי להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו.

(ב)   ביקש עצור להיפגש עם עורך דין או ביקש עורך דין שמינהו אדם קרוב לעצור להיפגש עמו, יאפשר זאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי.

(ג)   פגישת העצור עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אולם באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של העצור.

(ד)   נמצא העצור באותה עת, בעיצומם של הליכי חקירה או של פעולות אחרות הקשורות בחקירה, באופן שנוכחותו נדרשת כדי להשלימם, ועריכת הפגישה עם עורך הדין ללא דיחוי, כאמור בסעיף קטן (ג), מחייבת את הפסקתם או את דחייתם למועד אחר, והקצין הממונה בדרגת רב פקד ומעלה (להלן בסעיף זה - הקצין הממונה) סבר כי הפסקתם או דחייתם עשויה לסכן, באופן ממשי, את החקירה, רשאי הוא להורות בהחלטה מנומקת בכתב, שפגישת העצור עם עורך הדין תידחה לזמן הנדרש כדי להשלים את הפעולה, ובלבד שההפסקה לא תעלה על שעות ספורות.

(ה)   סבר הקצין הממונה כי פגישת העצור עם עורך הדין עלולה לסכל או לשבש מעצרם של חשודים נוספים באותו ענין, למנוע גילוי ראיה או תפישת דבר שהושג בקשר לאותה עבירה, רשאי הוא להורות, בהחלטה מנומקת בכתב, שהפגישה תידחה לתקופה הנדרשת, ובלבד שהיא לא תעלה על 24 שעות משעת המעצר.

(ו)    על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי הקצין הממונה בהחלטה מנומקת בכתב להורות שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך דין, לתקופה שלא תעלה על 48 שעות משעת המעצר, אם שוכנע שהדבר דרוש לשם שמירה על חיי אדם או לצורך סיכול פשע, או שהדבר כרוך בעבירת בטחון והתקיימה עילה מהעילות המפורטות בסעיף 35(א); אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מזכותו של עצור, שביקש זאת, שתינתן לו הזדמנות סבירה להיפגש עם עורך דין לפני שיובא לבית המשפט בענין מעצרו.

6.        פסיקת בית משפט זה הצביעה על מספר טעמים העומדים בבסיס זכותו של חשוד להיוועצות עם עורך דינו בשלב החקירה. ראשית, זכות ההיוועצות תורמת להבנת הנחקר את זכויותיו במהלך החקירה. ההנחה היא כי עורך דינו של החשוד יסביר לו ביתר בהירות ופירוט את זכויותיו בחקירה, ובהן הזכות לחקירה הוגנת מבלי שיופעלו עליו אמצעים פסולים, החיסיון מפני הפללה עצמית וזכות השתיקה. משכך ראתה הפסיקה את זכות ההיוועצות כאספקט של זכות השתיקה (ע"פ 5954/06 סרנצ'וקוב נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (לא פורסם, 13.10.10) (להלן: עניין סרנצ'וקוב)). שנית, סנגורו של החשוד עשוי לתרום לשמירה על תקינות החקירה ושלא יופעלו אמצעים פסולים כנגד החשוד. עוד הוא עשוי לתרום להבטחת אמינותן של הראיות המושגות במסגרת הליכי החקירה, באמצעות הדרישה להקפיד על כללים שנקבעו לשם כך (כך למשל בנוגע לנוכחות סנגור במסדר זיהוי). יש שעמדו על כך שהסנגור יכול לסייע בהשגת ראיות לחפותו של החשוד, ואף למנוע השגת הודאות שווא מחשודים (ראו ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461, פסקה 14 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) ביניש (2006) (להלן: עניין יששכרוב)). מטעמים אלו רואים בזכות ההיוועצות זכות ה"מסייעת לשמירה על זכויותיהם של נחקרים, להבטחת הגינותם של הליכי החקירה ולמניעת ניצול לרעה של פערי הכוחות המובנים בין העצור לאנשי המרות החוקרים אותו" (עניין סרנצ'וקוב, פסקה 18). נראה כי נטיית הפסיקה, ללא שהוכרע בדבר, היא לראות בזכות ההיוועצות זכות חוקתית (עניין יששכרוב, פסקה 20 לפסק דינה של השופטת ביניש).

7.        פסיקת בית המשפט גיבשה במהלך השנים כללים ליישומה של חובת ההיוועצות, תוך איזונה עם אינטרסים אחרים כגון תקינות ויעילות החקירה. הכלל הבסיסי הקבוע בסעיף 34(ב) לחוק המעצרים הוא כי חשוד זכאי להיפגש בהתאם לבקשתו עם עורך דינו ללא דיחוי. לכלל זה ישנם חריגים הקבועים בסעיף והמאפשרים לקצין ממונה לדחות את פגישתו של הנחקר עם עורך דין למספר שעות, ל-24 שעות ואף ל-48 שעות, בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף. כמו כן נקבע בפסיקה כי העלאת בקשה מטעם נחקר להיפגש עם עורך דין מחייבת ליצור קשר עם הסנגור באופן מיידי ככל הניתן, וכי לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בנסיבות בהן מודיע הסנגור על כוונתו להגיע למתקן החקירות במועד סמוך סביר, יש ככלל להמתין לבואו בטרם יימשכו הליכי החקירה (ע"פ 9956/05 שי נ' מדינת ישראל, פסקה 15 לפסק דינה של הנשיאה ביניש (לא פורסם, 4.11.09)).  

נפקות הפגיעה בזכות ההיוועצות של העצור